מה זה אימון?

האימון היא מערכת יחסים אנושית שבה מאמנים בעלי הכשרה מקצועית עוזרים לאנשים לבנות את עתידם, בניגוד לטיפול שבו הדגש הוא על הגשת סיוע להתמודדות של אנשים עם עברם. המאמן מסייע למתאמן בגיבוש חזונות ומטרות בכל היבטי החיים, ומייצרים עמם אסטרטגיות מרובות להשגת המטרות הללו.

סיבות טובות ללמוד אימון במכללת תוצאות

הסמכה רשמית

חבילת בונוסים ענקית

שיפור חיים בצורה יוצאת דופן

צוות מתרגלים בכל שיעור

הקלטות באיכות HD

הנחיה מקצועית

מניין בא תחום האימון?

 

מאמנים תמיד היו קיימים. כל מי שעזר לאדם אחר להשיג את מטרותיו, כל מי שעזר לאחר להתבונן ולשאול שאלות על עצמו, כל מי שבמקום להשיא עצה שאל שאלה עוצמתית – למעשה אימן. ובכל זאת, האימון כמקצוע התפתח רק בשלהי המאה ה-20.

 

מה הביא להתפתחות זו?

 

ראשית, מאה וחמישים שנה של מחקר אקדמי והתפתחות במדעי החברה (סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, בלשנות ופסיכולוגיה), בחינוך (בעיקר בתחום למידת מבוגרים), בכלכלה וניהול (תהליכי קבלת החלטות, מנהיגות וחקר המנהיגות, יעוץ ניהולי כמקצוע והתפתחות הייעוץ הארגוני – שהוא שילוב של פסיכולוגיה חברתית וניהול – לצד ההתפתחות בניהול משאבי אנוש) יצרו גוף ידע מחקרי ופרקטי שממוקד באדם ובסביבתו החברתית.

 

שנית, העולם המודרני, התעשייתי, היציב, ההיררכי והמסודר התפתח משנות החמישים של המאה העשרים לעולם פוסטמודרני – עולם של מידע ושירותים, עולם של חיבור ושל קצב התפתחות מואץ (ויש שיאמרו מטורף). בעולם הפוסטמודרני, הגלובלי והמורכב, הדגש הוא על האדם. זהו עידן שבו האדם מבקש הגשמה, משמעות ואושר. שינוי זה הצמיח, בשנות השישים, את ה-Human Potential Movement, שמרכזה היה במכון אסלן (Esalen) בביג סר, קליפורניה. מכוון זה ביקש להביא את עקרונותיה של הפסיכולוגיה לשימוש הכלל, ולא דווקא במסגרת של טיפול, והיה מוקד לסדנאות ומחקר בתחום שאנו מכנים כיום "התפתחות אישית". לצדה של תנועה זו התפתחה גם תנועת המוטיבציה, שעסקה בעידוד ההתפתחות האישית, החל מנפוליאון היל, דייל קרנגי וארל נייטניגייל ועבור בספרות ענפה מאד שנכתבה בשנות ה-60. בשנות השבעים עד שנות התשעים תנועות אלו התבטאו בסדנאות רבות להתפתחות אישית (est ואז הפורום של ורנר ארהרד, כיום של לנדמרק, והסדנאות של פט גרוב למשל), ממנה הגיעו רבים לאימון כדיסציפלינה.

 

שלישית, החיבורים בין הפילוסופיה המערבית לפילוסופיה של המזרח הביאו לפריחה בהתבוננות האישית, כך גישות ניו אייג' חוברו עם פילוסופיה קיימותית (אקזיסטנציאליזם) ולצד חקירות אונטולוגיות (אונטולוגיה עוסקת בהוויה ובמה קיים, מה יש), יצרו מיקוד על מודעות עצמית.

 

רביעית, הפסיכולוגיה החלה להפנות את מבטה (ואת משאבי המחקר שלה) מהדברים שלא עובדים (הפסיכופתולוגיה) לדברים שכן עובדים. זה החל בשנות החמישים בהם המחקר התמקד באדם כישות הוליסטית, ולא כיצור המגיב לאוסף של שדים פנימיים (הגישה הפסיכודינמית) או לגירויים חיצוניים (הגישה הביהביוריסטית). הפסיכולוגיה החדשה הזו, פסיכולוגיה הומניסטית, התמקדה בצרכים (כשעבודתו של מאסלאו בתחום מוכרת לכל) ובמימוש עצמי (ונזכיר כאן את קרל רוג'רס). באופן לא פחות ישיר, הגשטאלט שפיתח פריץ פרלז היה, מראש, תרפיה לאדם הבריא, וזה אשר עומד בבסיס התפיסה ההומניסטית. הפסיכולוגיה ההומניסטית הובילה מצד אחד לענף הפסיכולוגיה החיוביות של היום ומצד שני פתחה את הדלת לתנועות ההתפתחות האישית והפוטנציאל האנושי, אותם הזכרנו לעיל. נציין בין אלו את עבודתו של סליגמן על אושר, של צ'יקסטמיהלי על זרימה ואת ההשפעה הרבה שהייתה לפסיכולוגיה ההומניסטית על עבודתם של גרינדר ובנדלר, מייסדי ה-NLP, שהשפיעה רבות על עולם האימון.

בואו לצמוח ולהתפתח במכללה הגדולה והמקצועית בישראל

האסכולות השונות בעולם האימון

 

הדבר שמשותף לכל הגישות האימוניות הוא שכולן משלבות, בדרך זו או אחרת, אלמנטים של הוויה (Being) ואלמנטים של עשייה (Doing). למעשה, רצף זה, של מיקוד בעשייה מול מיקוד בהוויה, הוא המגדיר את גבולות מקצוע האימון. בעצם בהגדרה, אימון משלב being ו-doing ביחד, והמינון הספציפי שלהם הוא המגדיר את ההבדלים בין הגישות האימוניות השונות.

 

מקצועות שעסוקים בהוויה בלבד, בנפש האדם לבדה, הם מקצועות טיפוליים, כדוגמת הפסיכותרפיה. מקצועות אלה אינם אימון, והם דורשים הכשרה שונה מזו של מאמנים. מן הצד השני, מקצועות שעוסקים בעשייה בלבד, כמו למשל ייעוץ, הדרכה או מנטורינג, דורשים, אף הם, סט כלים (וכן ידע וניסיון) אחרים מאלו של מאמנים.

 

מימין לגבול, באזור ה-being, מצויים המקצועות הטיפוליים, ומשמאל לו, באזור ה-doing, המקצועות הייעוציים/הדרכתיים.

 

מה שמייחד את כל הגישות האימוניות היא העובדה כי יש בכולם אלמנטים של הוויה ועשיה, being לצד doing, גם אם באסכולות שבקצה הסקאלה יש מעט, יחסית, מהצד הנגדי.

 

את האסכולות האימוניות השונות, על התמהיל השונה של כל אחד מהם, ניתן למפות לאורך הציר הזה.

 

נתאר בקצרה מספר אסכולות אימוניות לאורך הרצף, מימין לשמאל. נציין כי הגישות אינן הרמטיות. מאמנים מכל האסכולות משתמשים, באופן חופשי למדי, בכלים שמקורם באסכולות שונות לאורך הרצף. יחד עם זאת, למיקום של המאמן על רצף being-doing יש חשיבות, והיא משפיעה על סגנון האימון באופן משמעותי, ומכאן החשיבות להכיר את הגישות השונות לאימון:

 

1. גישות הווייתיות

  • גישה פסיכודינמית

הגישה הפסיכודינמית היא הקרובה ביותר לטיפול. זו גישתו של ריצ'רד קילבורג, שהזכרנו בפרק הקודם, והיא ממוקדת ברגשות, מנגנוני הגנה, התת מודע וגבולות פנימיים, כמו גם יצירת דיאלוג עם חלקים מודחקים של העצמי. זה אימון, כי בסופו של דבר הניתוח הזה משרת תפקוד טוב יותר, ותוצאה מעשית. יתרונותיה של הגישה הם הירידה לשורש הדברים ועומק העבודה. החסרונות הם המיקוד בדברים שלא עובדים, במקום בחיובי, והעובדה כי זו עבודה איטית.

  • אימון בגישת הגשטלט

גישה פסיכולוגית שעוסקת בתבניות שמנהלות אותנו, כאשר, בדומה לאימון, הגשטלט רואה את התבניות שלנו כמורכבות מחוויות, זיכרונות ופרשנויות. האופן שבו אנו חווים את החוויות, זוכרים את הזיכרונות ונותנים את הפרשנויות שלנו היא סובייקטיבית, והיא יוצרת את התבניות שלי. הגשטלט גם עסוק בשאלה של צרכים ובאופן שבו האדם ממלא את הצרכים הללו, ובלמידה עמוקה מתוך התנסות. מאמן בגישה זו הופך את התבניות האלה, ואת ההתנסויות האלו, לנגישות עבור המתאמן, הן הופכות להיות חשופות עבורו, ואז המתאמן יכול לבחור תבנית אחרת.

  • אימון אקזיסטנציאליסטי

האימון הקיומי, האקזיסטנציאליסטי, עסוק בתפיסת העולם של המתאמן ביחס לעולם. תפיסת העולם מגדירה גישה וגישה מגדירה התנהגות. התנהגות, כמובן, יוצרת תוצאות. תפיסת העולם של המתאמן מגדירה את החוויה שלו בעולם.

האימון האקזיסטנציאליסטי בוחן עם המתאמן את שאלות היסוד והגדרות היסוד: מהו חופש? מהי בחירה? מהו ביטחון? מהי אותנטיות? מהו הייעוד שלי? מה משמעות החיים? מהי אותנטיות, ומהו האני האותנטי?

הבירור נעשה מתוך הבנה שבהירות זו, הבהירות הקיומית, תאפשר למתאמן לבחור טוב יותר, ולגבש לעצמו אסטרטגיה לחיים. עוצמתה הוא בכך שהיא מותירה אחריה בהירות רבה. חולשתה של גישה זו היא החיבור הרופף שלה עם ה-doing, אותו יהא על המאמן להביא מתוך התובנות.

  • אימון אונטולוגי

אונטולוגיה היא חקר ה"יש", חקר ההוויה האנושית. הגישה האונטולוגית רואה בקיום האנושי (כלומר ב"יש") כמורכב משלושה ממדים מרכזיים: שפה, רגש וגוף. מאמן אונטולוגי מתמקד בתפיסותיו של המתאמן כפי שהן מתגבשות אצלו מתוך התנסויות של השפה, הרגש והגוף. יתרה מזו, הראיה של המתאמן את עולמו היא תמיד דרך העדשות של הדברים שבאמת חשובים לאותו אדם, ושל הדברים שמטרידים אותו.

השינוי בגישה האונטולוגית הוא שינוי של שפה, רגש וגוף, ושינוי זה מייצר משמעות חדשה, מסגרת חדשה, לתפיסות של המתאמן, וממילא לעולמו.

 

  • אימון רוחני

המשותף לכל הגישות הרוחניות היא התפיסה כי על האימון להתמקד בחיבור של המתאמן למשהו גדול ממנו. הגישות הללו אינן, בהכרח, מדברות על דת, אם כי בהחלט ניתן לחשוב על מקורות ביהדות שיכולים היו לעמוד בבסיס גישה אימונית רוחנית יהודית (לדוגמה תורת המוסר, הקבלה או החסידות, כמו גם יישומים מודרניים יותר כמו שיטת ימימה). כך, גישות טרנס-פרסונליות רבות מדברות על חיבור ל"נשמה" (ולעיתים ניתן למצוא זאת בספרות כמקור או המהות של האדם). יכולותיו של האדם הן אינסופיות, כי הוא חלק מהאינסוף. המגבלות הן רק אלו שאנו שמים על עצמנו בגלל שאיננו מחוברים לאותו דבר שגדול מאתנו.

נזכיר את הסרט, שהיה פופולרי באמצע העשור הראשון של המאה, "הסוד". הסוד מדבר על כך שמחשבה יוצרת מציאות, ולכן כדי שמתאמן יוכל לייצר את המציאות של חייו, עליך להיות עסוק ב"מגנוט" אותם דברים לתוכם.

 

2. גישת ביניים – צד הוויה

  • אימון הוליסטי

גישות הוליסטיות מדברות על החיבור שבין הגוף לבין הנפש (עד כדי הכינוי המשותף: "גופנפש"), כך שלא ניתן באמת לאמן בלא שמשולב בכך גם טיפול בגוף. זו אסכולה שצמחה בעולמם של המטפלים האלטרנטיביים, והיא נוטה לשלב בין שיחה אימונית לבין טיפול בגוף.

 

3. גישות משלבות

הגישות המשלבות יושבות במרכז הסקאלה. לפי גישות אלו, אין דגש לכיוון אחד, דווקא being או דווקא doing, אלא המאמן מחזיק באמתחתו כלי הוויה וכלי עשייה, ועובד עם המתאמן בהתאם לדרוש למתאמן. אנו נעמוד על שלוש גישות, אף כי שלושתן כה קרובות בתפיסה, עד שניתן לקרוא לשלושתן ביחד "גישות ממוקדות מתאמן" כי הן מתאימות את עצמן למתאמן ולמקום בו הוא נמצא. בנוסף, רבים מהכלים המעשיים בהם עושים שימוש מאמנים משלוש הגישות הללו דומים מאד.

 

  • אימון קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive-Behavioral Coaching)

גישה אימונית זו שואבת רבות מהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בפסיכולוגיה. זו גישה מעשית מאד והיא מתמקדת במטרות ובחסמים להשגתן. השיטה מזהה חסמים ומאבחנת עיוותי חשיבה ועוסקת בדברים פרקטיים כמו קביעת מטרות ויעדים, עבודה על דפוסי חשיבה ועל קבלה עצמית.

  • הגישה הקו-אקטיבית

הגישה הקו-אקטיבית ממוקדת בשותפות שבין המתאמן למאמן – הברית המעוצבת – וביצירה המשותפת (ה"קו" שבשמה של השיטה), לצד המיקוד בשינוי שאותו מחולל המאמן (ה"אקטיבי" בכותרת). בשיטה זו, במיטב המסורת של לורה וויתוורת' (וממילא של ליאונרד תומס) שייסדה את המכון להכשרת מאמנים יחד עם השחקנית קארן קימסי-האוס, מתמקדת מחד גיסא במיומנויות אימון מעשיות ומאידך גיסא ב"ריקוד" עם המתאמן ברגע הזה.

  • הגישה המשולבת

הגישה המשולבת היא גישתנו, גישתה לאימון של מכללת תוצאות. בגישה זו עובדים המאמן והמתאמן על שלושה "מעגלים" בחייו של המתאמן – הוויה, עשייה ויחסים – ובאמצעות ארגז כלים עשיר ומיומנויות אימון מקצועיות אותן מביא המאמן בשיחה אימונית מיומנת, מיישמים תובנות שיוצרות שינוי בחייו של המתאמן. עוד על מודל האימון תוכלו לקרוא בפרק 5.

 

שווה לציין כי יש מאמנים שרואים ב-NLP, תכנות לשוני עצבי, גישה אימונית. במכללה, שמתמחה בהוראת NLP וביישומים מעשיים שלה, אנו רואים את ה-NLP ככלי רב עוצמה בידי המאמן, אך לא כגישה אימונית נפרדת. יחד עם זאת, לו היינו מבקשים לראות ב-NLP גישה אימונית, היינו מסווגים גם אותה תחת קטגוריה זו, של הגישות המשלבות, אלו שיושבות במרכז הסקאלה.

 

4. גישת ביניים – צד עשייה

  • אימון פסיכולוגיה חיובית

כפי שהזכרנו בפרק השני, מדע הפסיכולוגיה עבר, לקראת סוף המאה הקודמת, ממחקר על הדברים שעוצרים אנשים ובולמים אותם, למחקר על הדברים שמקדמים אנשים ומייצרים הצלחות. ממילא, חלק משמעותי מהמחקר פונה לאפקטיביות של פעולות אימוניות. המחקר עוסק באישוש האופן שבו מתאמנים מייצרים יותר אושר בצורה מעשית ומדידה, באיתור חזקות בצורה שמאוששת מדעית, ובתוצאות המדידות של מיקוד בחזקות ובשאר דברים שאותם ניתן למדוד ולאשש בצורה מדעית. מטבע הדברים, גישה זו ממוקדת בדברים פרקטיים ותוצאתיים, למרות שהיא עוסקת גם בדברים שבאים מעולם ההוויה.

 

5. גישות בקצה של העשייה

המשותף לגישות אלה הוא המיקוד בעשייה וביצירת תוצאות פיזיות, אותן ניתן להעריך ולמדוד, ולפי תוצאות מעשיות אלה ניתן להעריך את המשך הדרך ולפעול בהתאם. בקצה זה של הסקאלה מצויות גישות שבין אימון המיומנויות הבסיסי (שהוא בעצם הדור הראשון של העבודה האימונית בארגונים) ועד לגישות מתוחכמות למדי של אימון תוצאתי. המשותף לכולן הוא שההתפתחות האישית של המתאמן משנית להשגת התוצאה.

  • אימון מיומנויות

במקור, חברות היו משתמשות במאמנים על מנת לפתח מיומנויות אצל עובדיהם. תחומי האימון למכירות, אימון לפרזנטציה ושכנוע, אימון לתקשורת אפקטיבית ואימון לעבודת צוות כולם עוסקים בפיתוח מיומנויות מעשיות לעבודה. זה עדיין מהווה חלק משמעותי – אם כי בהחלט לא בלעדי – מעבודתם של מאמנים בארגונים, וכמובן אימון זה הוא אימון doing מובהק.

  • אימון ממוקד פתרון (Solution Based Coaching)

אימון ממוקד פתרון עוסק במציאת פתרונות לבעיות קונקרטיות. לאחר הגדרת הבעיה והתוצאה הרצויה, פונים המאמן והמתאמן ליצירת תכנית עבודה, לבדיקת מה עובד, ולשינוי מה שאיננו עובד. מעגל זה של עשייה, הערכת תוצאות, ותיקון חוזר על עצמו עד להשגת התוצאה המכוונת. הגישה הזו ממוקדת בהעברת נקודת המבט מהבעיה לפתרון ובעשייה קונקרטית.

  • אימון תוצאתי

אימון תוצאתי עוסק בהגדרת התוצאה המבוקשת בצורה ברורה (ובמתודה מיוחדת), מפרקת את הפעולות הדרושות לתוך ששה (או שבעה לפי גישה פנימית מאוחרת יותר) תחומי תוצאה ספציפיים (ידע, אנשים, כסף, לוגיסטיקה, שיווק וניהול, וניתן להוסיף גם שירות במקרים הרלוונטיים) ובוחנת לאורם את כל הפעולות הנדרשות לייצור התוצאה.

 

כפי שראינו, קיים עושר רב של גישות ומקורות לעובדה האימונית. המשך הקורס יתמקד בגישה המשולבת, אשר יונקת, כפי ששמה מרמז, מכל האסכולות גם יחד, ומביאה למאמן ארגז כלים שמיש ומגובש, מצד אחד, אך כזה שלקח את המיטב מכל מסורות האימון.

למי לימודי אימון יכולים לעזור?

  • לאנשים שרוצים להגיע לתוצאות מדהימות ופורצות דרך בתחום או תחומים מסויימים בחייהם.
  • לאנשים שרוצים לעזור לאחרים או לעבוד בתור מטפלים ומאמנים בעלי כלים עוצמתיים לעזרה.​
  • לאנשים שרוצים ללמוד להעצים את סביבתם, הילדים, עמיתים בעבודה, עובדים אחרים.
  • לאנשים שרוצים להפוך למרצים, מנחים או לדעת לשלוט בשפת גופם ובשפתם מול קהל.​
  • לאנשים שרוצים לרכוש כלים עוצמתיים ופרקטיים שיקחו לכל החיים.
  • לאנשים שרוצים להרוויח יותר מהחיים בין אם זה כסף, זוגיות או בריאות.