במשך ההיסטוריה הוגים רבים דיברו על החשיבות של אותנטיות. ההגדרה הקלאסית של אותנטיות היא: תחושה סובייקטיבית של הפרט שהוא פועל ומתנהג באופן אשר נאמן ותואם למחשבותיו ורגשותיו הפנימיים, גם במידה וקיימות השפעות חיצוניות שדוחפות אותו לפעול באופן שונה.
אדם אשר אינו נאמן לעצמו ולערכים החשובים לו ביותר, ימצא את עצמו נסחף אחרי הזרם, מאבד את המהות שלו ומתנתק מרגשותיו. הוגי דעות מסוימים אף מרחיקים לכת וטוענים שחוסר אותנטיות ודיכוי הביטוי החופשי שלנו לא רק שפוגע בנפשנו, אלא גם מדכא את המערכת החיסונית ופוגע בגוף הפיזי.
ֳהטענה של הדוגלים באותנטיות היא שכיצורים חברתיים אנו מאוד מושפעים מהתרבות והסביבה שבה גדלנו. מגיל צעיר אמרו לנו מה טוב ומה רע, הסבירו לנו מה נדרש מאיתנו וייעדו אותנו לכיוון מסוים. גם אם לא אמרו לנו במפורש איך לפעול ובמה להאמין, ההשפעה עדיין קיימת, כיוון שרוב הלמידה החברתית שלנו מתרחשת מהתניות שאינן מילוליות. מעצם כך שאנו גדלים להורים שדוגלים בערכים מסוימים יותר מאחרים או מתחנכים בחברה שמתגמלת אנשים על פעולות מסוימות יותר מאחרות. זה באופן אוטומטי מנתב אותנו בדרך מאוד מסוימת.
עם זאת, כל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואל, יש לנו את אפשרות הבחירה והרבה פעמים גם את הרצון לסטות מן הנתיב אליו החברה מכוונת אותנו. וקיים מתח בריא בין הצורך לבטא את הייחודיות שלנו לבין הצורך בחיבור עם החברה ואנשים אחרים.
הבעיה של חוסר אותנטיות נוצרת כאשר אנחנו מוותרים על הרצונות והערכים האינדיבידואלים שלנו בעקבות אותן ההשפעות החברתיות, גם במקרים בהם זה פוגע בנו וגורם לנו לאבד חלק מהותי במי שאנחנו.
מה מייצר חוסר אותנטיות?
תיאוריות פסיכולוגיות רבות מסבירות שהצורך ההישרדותי הבסיסי ביותר של תינוק הוא הצורך בהיקשרות בטוחה לדמויות מפתח בחייו ובמיוחד להורים. מנגנון ההיקשרות והצורך של התינוק לקבל תשומת לב רגישה ואהבה מהוריו הוא קריטי להישרדות של התינוק ולהתפתחותו התקינה. תינוק הוא יצור חסר ישע אשר ללא תמיכת מבוגר לא ישרוד.
יותר מכך, מחקרים מראים שהצורך בתשומת לב ואהבה ממבוגר הוא לא רק כדי שהמבוגר יספק את צרכיו הפיזיים של התינוק כמו הגנה ומזון, אלא שמדובר בצורך בסיסי העומד בפני עצמו. לדוגמה ילדים אשר גדלו בבתי יתומים וסופקו כל צרכיהם הפיזיים, עדיין סבלו מעיכובי התפתחות קשים בעקבות המחסור בתשומת לב של מבוגר.
ילד אשר בגיל צעיר לא חש שהוא מקבל את מלוא תשומת הלב והרגישות מהוריו, עלול לפתח יותר פחד וקושי לבטא את עצמו באותנטיות ולהיות אינדיבידואל. כי על מנת ללכת בדרך נפרדת מההורים ולהעז להביע את כל הרגשות, הילד קודם כל צריך להרגיש בטוח ונאהב, רק כאשר יש לו את הביטחון באופן מלא הוא יכול להרשות לעצמו להתנהג באותנטיות, אחרת הוא יעדיף לרצות את ההורים ולהקריב את האותנטיות שלו על מנת לקבל אהבה.
איך תפיסת התינוק תורמת לחוסר אותנטיות
העניין הוא שלתינוק יש תפיסת עולם מאוד אגוצנטרית והוא רואה את כל מה שמתרחש בעולם כקשור אליו, לכן מספיק שההורים לחוצים או לא בוגרים רגשית בעצמם כדי שהילד יחווה היקשרות שאינה בטוחה לחלוטין, כי הוא חווה את הלחץ או הקשיים הרגשיים של הוריו כקשורים אליו. התינוק לא יכול להסיק שאמא אוהבת אותו מאוד והסיבה שהיא לא רגישה עכשיו לצרכיו נובעת מכך שלה בעצמה קשה או שהסיבה שאינה מרוצה עכשיו מהחיים ומצויה בלחץ אינה קשורה אליו אלא לגורמים אחרים.
יותר מזה, מספיק שההורה נוהג בחוסר עקביות והתמדה במתן תשומת לב וסיפוק צרכיו של הילד , כדי שהילד יחווה היקשרות לא מאורגנת, מה שעלול לגרום לו להתאמץ יתר על המידה על מנת לרצות את הסביבה שלו ולוודא שהוא מקבל את האהבה.
אותנטיות בילדות
השנה/שנתיים הראשונות נחשבות כקריטיות במיוחד, ועם זאת, מדובר בדפוס אשר יכול להיווצר בכל גיל בילדות.
לדוגמה אחד המקרים שמייצרים חוסר אותנטיות וריצוי דווקא בגיל מאוחר יותר הוא שהילד מרגיש שהוא לא מקבל אהבה, הוקרה והערכה על מי שהוא, אלא על ההישגים וההצלחות שלו. החוויה שלו היא שעל מנת לקבל תשומת לב, עליו לעשות מה שנחשב בעיניי ההורים ולהתאים את עצמו לתרבות ולחברה.
עלולה להתפתח אצלו תחושה שהוא לא ראוי לאהבה והערכה על מי שהוא, שהוא לא מספיק טוב, שיש חלקים בתוכו שעליו להסתיר ולהחביא ושאם הוא לא יפעל כמו שמצפים ממנו ושהוא לא ראוי ליחס חם.
מה שחשוב להבין, הוא שזה לאו דווקא אומר שההורים היו גרועים או לא טיפלו במסירות, יכול להיות שההורים עשו את הכי טוב שלהם, אך דווקא העידוד הרב שלהם להישגים ומצוינות יצר אצל הילד דחף חזק ללכת במסלול שמנותב על ידי הוריו. כאשר הדחף החזק לא מונע על ידי רצון טהור למצוינות והתפתחות אישית, אלא יותר מתוך פחד שאם לא יצטיין לא יקבל הערכה ואהבה.
עניין נוסף שיוצר בעיות של חוסר אותנטיות כמו התאמה של עצמינו לחברה והיסחפות עם הזרם בניגוד לרצון הפנימי שלנו, נובע מכך שהיום אפילו הורים מצוינים לא יכולים להקדיש תשומת לב וזמן לילדים כמו בימים בהם בני האדם חיו בחברות שבטיות, כך שהילד קיבל יחס רב ממבוגרים רבים.
עקב כך, מי שלעיתים הופכים להיות דמויות משמעותיות הם ילדים אחרים, אבל ילדים לא באמת יכולים לספק לילד את הביטחון הנדרש, כי הם בעצמם לא בוגרים. כך שהילד חווה היקשרויות לא בטוחות ומפתח פחד חברתי גדול שגורם לו להתאים את עצמו לסביבה ולסגל התנהגויות ותחביבים גם כשאלו נוגדים את נטיות ליבו האותנטיות.
הנזקים של חוסר אותנטיות
במידה כזו או אחרת הפחד שלא יאהבו אותנו ישנו כמעט אצל כולם. פשוט אצל אנשים מסוימים ברמה קיצונית ואצל אחרים פחות, אך כולנו מושפעים מהכוחות החברתיים והצורך לקבל אישור מאחרים.
כתוצאה מכך, מי יותר ומי פחות, אנשים מתחילים להתנתק מעצמם, מהרצונות העמוקים שלהם ובמידה מסוימת מתחילים לחיות למען אחרים, מאוד חשוב להם לרצות, חשוב להם מה יחשבו או יגידו, התדמית שלהם היא קריטית עבורם והחיים שלהם הופכים לסוג של הצגה אשר מכוונת כלפי חוץ, כאשר אין להם חיבור אמיתי לרגשותיהם.
הם מפחדים פחד מוות מלהיות חריגים או שונים, מפחדים מביקורת ודחייה, מוכנים לוותר על ערכים ומטרות שחשובים להם ויעשו הכל על מנת לוודא שהסביבה תאהב אותם.
גם אם זה אומר לוותר על כמיהת ליבם, גם אם זה אומר לעשות תואר פחות מתאים ולפתח קריירה בתחום שהוא לא מי שהם ואפילו אם זה יגרום להם להשתנות ולאבד את הזהות שלהם למען החברה.
ואולי תופעת הלוואי החמורה ביותר היא שאנשים עלולים להפסיק לבטא רגשות מסוימים וידחיקו אותם.
איך להתגבר על חוסר אותנטיות?
מובן מאליו שמצב כזה הוא לא בריא ותוקע אותנו. איך משנים אותו? התשובה היא שמצד אחד חשוב לעשות עובדת עומק על הערכה עצמית ואהבה עצמית, לקבל את הביטחון שמותר לנו להיות מי שאנחנו ומותר לנו ללכת בדרך הייחודית שלנו. בפעול ברגע שנעשה את השינוי אנשים לא יעזבו אותנו אלא יעריכו אותנו.
ואם יהיו אנשים שיעזבו אותנו כתוצאה מכך שנפעל בהתאם למה שנכון עבורנו, אז אולי עדיף שהם לא יהיו החברים הקרובים שלנו.
עבודת עומק כזאת לרוב תצטרך לכלול גם עבודה בטכניקות של קו זמן בהן חוזרים אחורה לילדות ולרגע בו נוצרה התחושה שאסור לנו לבטא את מי שאנחנו. כי הבעיה שמשמרת את הדפוס היא שבתור ילדים לא היה לנו את התובנות והמשאבים שיש לנו היום ושמאפשרים לנו להיות אינדיבידואלים בצורה בריאה שמעצימה את הקשרים החברתיים שלנו.
יותר מכך, בתור ילדים הצורך בחיבור עם ההורים הוא הישרדותי וגם הנטייה להתאים את עצמנו לחברה היא הגיונית כיוון שילדים הרבה פחות סובלניים לשונה מאשר מבוגרים, אבל עלינו לזהות שהעבר שונה מהעתיד ואין לנו טעם להמשיך ולהיסחב עם הדפוס הישן הזה שכבר לא משרת אותנו.
לצד התהליך הפנימי העמוק, חשוב שבו זמנית נעבוד על האותנטיות שלנו גם ברמת ההתנהגות. נבחן מה הערכים שהכי חשובים לנו ונתחיל לפעול על פי הם. נרגיש את הפחד ממה יגידו או מה יחשבו ובכל זאת נעשה מתוך הנאמנות לעצמנו.
נרגיש את הפחד שאולי האדם האחר לא יסכים איתנו ועדיין נומר את מה שיש לנו להגיד ונבטא את הרגשות שלנו בחופשיות.
זה לא רק משחרר ויעשה אתכם יותר מאושרים ומחוברים לעצמכם, זה גם חיוני לבריאות.
איך לעזור לאנשים עם חוסר אותנטיות?
לסיום, עולה שאלה חשובה ביותר והיא ״איך אנחנו יכולים לעזור לאנשים שברור שיש להם דפוס ריצוי חזק?״ אז קודם כל ברור שתשתפו אותם במאמר ובכלל תשתפו את כל מי שאתם מאמינים שזה יתרום לו, אבל מעבר לכך אם אנו מזהים אנשים כאלו עלינו באופן אקטיבי לתת להם את הביטחון שהם רשאים לבטא את עצמם.
אגב, זה לא טוב רק להם, זה טוב גם לכם. אם יש לכם בני זוג או קרובי משפחה שכל הזמן נחמדים ומרצים, זה אולי נעים לזמן מסוים, אבל בטווח הארוך הם אוגרים את זה בתוכם, הם אפילו עלולים להרגיש מנוצלים ובסוף זה ייצא עליכם.
חוץ מזה שעם אנשים כאלו אתם אף פעם לא יכולים לדעת האם הם נותנים מתוך מקום שלם, או מתוך פחד, ולכן חשוב לתת להם המון המון ביטחון בקשר ולאפשר להם מרחב לאותנטיות.
אז תשתפו ותגיבו ותקראו את כתבת ההמשך שנקראת "אל תהיו אותנטיים! הנזקים האיומים של אותנטיות על מערכות יחסים" שמשלימה את המאמר הנוכחי ומסבירה על הטעיות הנפוצות והנוראיות שלימוד לא נכון על אותנטיות עלול לגרום להם, תקראו אותו ותפתחו אותנטיות בצורה נכונה שבעזרתה תהיו אנשים טובים יותר שתורמים ומחזקים את הסובבים אותם.
מחבר המאמר:
שחר כהן – מרצה בכיר
מנחה NLP ברמת MASTER &TRAINER
מנהל צוות המרצים והתוכן המקצועי במכללה.
בעל ניסיון עשיר בעמידה מול קהל במגוון רחב של הרצאות וקורסים.
שחר גם מנחה תהליכים אישיים בקליניקה פרטית
ויועץ מבוקש לבניית פרזנטציות בתחום העסקי.
לחצו כאן כדי לקרוא את כתבת ההמשך ״אל תהיו אותנטיים! הנזקים האיומים של אותנטיות על מערכות יחסים״
מהמם. בול מה שאדם עם קווי אישיות נרקסיסטיים מאמץ . את האני המזוייף . כמל הטחפוס המרצה. שמינם בעצם מניפולטיביים אך הנרקסיסט הוא רע ואכזרי.