התרבות המערבית מקדשת את "המחשבה החופשית" כמעט בכל דרך, אבל איך אדם יודע באמת שהוא חושב בצורה חופשית? במאמר זה נגלה את השלבים העיקריים בהתפתחות החשיבה החופשית ואיך אפשר להתקדם ברמת החשיבה שלנו.
לפני כמה שנים נתקלתי במחקר פסיכולוגי שגירה לי את המחשבה ואיתגר אותי עד כדי כך שממש עליתי רמה בהתפתחות האישית שלי, ברגש והמחשבה. בעקבות המחקר הזה התחלתי לראות את העולם אחרת ואני חווה חווית חיים מלאה ומאושרת יותר.
במסגרת המחקר מילאו עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם שאלונים. החוקרים ניתחו את התשובות ופיתחו על בסיסן תיאוריה התפתחותית המבוססת על תיאוריית ההתפתחות הפסיכו-חברתית של אריק אריקסון. על סמך המידע שנאסף החוקרים מאמינים שישנם תשעה שלבים בהתפתחות האגו אשר נחלק כאן באופן גס לשלושה שלבים כלליים עיקריים:
– השלב הפרה-קונבנציונלי
– השלב הקונבנציונאלי
– השלב הפוסט קונבנציונלי.
במאמר זה אני לא מביא את המחקר כפי שהוא אלא מנגיש לכם את "שני הסנט" שלי על המחקר ועל מחשבה אנושית. מניסיוני, אחד השלבים הראשונים בהתפתחות החשיבה והרגש הוא להסתכל לאמת בעיניים ולכן אני רוצה להמליץ שבמהלך קריאת המאמר היו כנים עם עצמכם על מנת לזהות באיזה שלב אתם נמצאים כרגע.
רק ככה תוכלו להתקדם לשלב הבא אם התפתחות מחשבתית ורגשית זה מה שאתם רוצים.
מאמר מומלץ: 8 מנגנוני הגנה של פרויד שחובה להכיר
השלב הפרה קונבנציונלי
השלב הפרה- קונבנציונלי מאפיין בעיקר ילדים. הם לא מכירים את העולם שמסביבם ועדיין אין להם פרדיגמות על פי הן הם חושבים ונותנים משמעות לעולם. בשלב הזה הם סופגים באופן פאסיבי מידע מהסביבה ומקבלים את הפרדיגמות של הסביבה שלהם כפי שהן
לצורך ההסבר נשתמש בדמות בדויה – יוסי.
יוסי, למשל, גדל בבית חילוני עם אהבה הארץ, ההורים שלו נשואים ואוהבים. אלה דוגמאות לחלק מהפרדיגמות שיוסי נחשף אליהן בשנותיו הראשונות ועליהן יבסס את החשיבה שלו בשלבי ההתפתחות הבאים.
השלב הקונבנציונלי
רובם המוחלט של בני האדם מתפתח מהשלב הפרה- קונבנציונלי לשלב הקונבנציונלי ונשאר שם, לכן נתמקד בעיקר בשלב זה. בשלב הקונבנציונלי האדם חושב על העולם ומפרש אותו על סמך הפרדיגמות שספג בשלב הקודם.
ראשית חשוב לציין שאין שום דבר פסול בפרדיגמות. פרדיגמות הן דבר חשוב מאוד להתפתחות בריאה של החשיבה של האדם. פרדיגמות חוסכות מאיתנו את הצורך לפרש מחדש את אותם דברים כל הזמן וכך מפנות את המחשבה שלנו למחשבה מורכבת יותר על מנת לבצע תפקודים מורכבים יותר בחיינו.
בתחילת השלב הקונבנציונלי יוסי בכלל לא מבין שיש דבר כזה פרדיגמות. מבחינת יוסי זה מובן מאליו שכולם גדלו בבית חילוני, עם ערכי אהבת הארץ והורים שאוהבים אחד את השניה. אחד המאפיינים המרכזיים של תחילת השלב הקונבנציונלי הוא שיוסי משוכנע שמחשבותיו, עמדותיו, אמונותיו ודעותיו הן עובדות. כמו כן, יוסי יתקשה לעבד ולהכיל מפגש עם פרדיגמה שונה משלו כיוון שהוא עדיין לא מבין שישנן פרדיגמות שונות.
יום אחד יוסי חזר ברגל מהתיכון ביחד עם חבר שלו ובדרך התפצלו דרכם לא במקום שיוסי לא ציפה. החבר אמר "אני הולך לאבא שלי היום" וכל אחד המשיך בדרכו. יוסי הרהר: מה זה אומר "הולך לאבא שלי" איפה אמא שלו? יוסי ידע שיש דבר כזה גירושין והבין שההורים של החבר שלו למעשה גרושים אבל זו הפעם הראשונה שיוסי נתקל בפרדיגמה שונה של זוגיות ממה שהוא מכיר מהבית והיה מסוגל להכיל אותה ולהרהר בה.
מפגשים כאלה עם פרדיגמות שונות לצד התפתחות של המוח פותחים "סדקים" בפרדיגמה הקיימת ומקדמים את יוסי לעבר אמצע השלב הקונבנציונלי. באמצע השלב הקונבנציונלי יוסי מבין שאהבת הארץ, זוגיות טובה בין ההורים ואתאיזם אינם ברירת המחדל של כולם וקל לו יותר להכיל אנשים השונים ממנו משמעותית. יחד עם זאת ,מבחינת יוסי הפרדיגמות שלו הן אמת אובייקטיבית והוא נוטה לבלבל בין עובדות לדעות.
כמו כן, כאשר יוסי נתקל בפרדיגמה אחרת, למשל באדם דתי, הוא משתמש ברציונליזציה כדי להסביר לעצמו איך ייתכן שהאדם הזה חושב משמעותית שונה ממנו. למשל הוא יסביר לעצמו שהאדם הזה דתי כיוון שגדל בבית דתי וזה כל מה שהוא מכיר, או שהוא יחשוב שהאדם הזה לא חכם. מבחינת יוסי ההסברים האלה הם היחידים שסבירים כיוון שהוא לא מבין עדיין שגם הוא חושב בפרדיגמות, מבחינתו זו האמת האובייקטיבית כאמור.
רוב האנשים יישארו באמצע השלב הקונבנציונלי כל חייהם
כיוון שכל מה שדרוש כדי להגיע לכאן זה מפגשים עם פרדיגמות שונות והתפתחות המוח (דברים שקורים מעצמם במהלך החיים) מה שדרוש על מנת להתפתח מכאן זה התעמקות במחשבה, בעיקר על החשיבה עצמה.
לשמחתנו, ליוסי שלנו יש דרייב להבין טוב יותר את העולם והאנשים שסביבו. יוסי מצליח להבין כעת שאם אותו אדם דתי הוא דתי כיוון שהוא נולד בבית דתי ייתכן שהכלל הזה חל גם על יוסי ולמעשה יוסי מבין שייתכן שהוא חילוני כיוון שהוא גדל בבית חילוני. במילים אחרות, יוסי מכיר בכך שכללי החשיבה והרציונליזציה שהוא הפעיל לגבי אחרים תקפים גם לגביו.
ההבנה הזאת דוחפת את יוסי לחלק המפותח ביותר של השלב הקונבנציונלי. בשלב זה יוסי מכיל הרבה יותר בקלות אנשים ששונים ממנו, הוא מפריד בין דעות לעובדות וזה מתבטא גם בתקשורת טובה ומכילה יותר עם אנשים שונים. יחד עם זאת, בשלב זה עדיין קיימת ליוסי הנטייה הפסיכולוגית להאמין שהוא אובייקטיבי וחכם יותר מאחרים ולכן הוא ממשיך לאחוז בפרדיגמות שלו ולהאמין שהן יותר נכונות ומדוייקות מאחרות בלי לבחון אותן בכנות.
רוב האנשים לא יתקדמו לשלב הפוסט קונבנציונלי כל חייהם. על מנת להתקדם לשלב זה עלינו לשים את האגו בצד ולהבין שלרובנו יש נטייה פסיכולוגית להאמין שאנחנו יותר חכמים מרוב האנשים.
תרגיל מחשבתי: אם רוב האנשים חושבים שהם יותר חכמים מרוב האנשים, ואני חושב שאני יותר חכם מרוב האנשים, מי אמר שאני אכן יותר חכם?
אם אני ימני בדעותיי ואדם אחר הוא שמאלני בדעותיו, מניין לי לדעת שאני יותר צודק ממנו? הרי ייתכן שאני דווקא זה שטועה ונוטה לחשוב שהוא חכם יותר. בסופו של דבר ימין ושמאל הן פרדיגמות. ימני קיצוני ושמאלני קיצוני שכל אחד מהם בטוח שהוא הכי צודק- שניהם אותו הדבר, פשוט התוכן שונה.
הנטיה לחשוב שאני יותר חכם מאחרים ולאחוז בפרדיגמות החשיבה שלי היא נטיה חזקה וחמקמקה.
לכן אני מדגיש כאן את החשיבות של לשים את האגו בצד ולבדוק בכנות את הפרדיגמות של עצמנו, לשים לב להטיות החשיבה השגויות שלנו, ולקחת בחשבון שאולי אנחנו טועים ומישהו אחר צודק גם לגבי דברים יסודיים באמונה שלנו על העולם.
יוסי הוא אדם כזה שמוכן לוותר על האגו שלו בשביל לגעת באמת כלשהי גם אם היא לא נעימה ואנחנו אוהבים אותו על זה למרות שהוא דמות בדויה.
כאשר יוסי שם את האגו בצד, הוא מקבל לחלוטין את האפשרות שאולי הוא טועה, ואולי כל חייו טעה.
– אולי יש בורא לעולם.
– אולי הדעות הפוליטיות שלי הונדסו על ידי אחרים.
– אולי לחשוב על קבוצה של אנשים בדרך אחת מאוד ספציפית פשוט לא משקפת אותם בצורה מדוייקת.
פרדיגמות הן כללי חשיבה מאוד עקביים ויציבים ויוסי עכשיו מאתגר אותן, בוחן אותן. היציאה מהשלב הקונבנציונלי לפוסט קונבנציונלי היא מאוד מבלבלת וזה בסדר. המעבר לדעתי הוא הדרגתי. מתחיל משינוי בתפיסה ואז בבחינה של תחומי חיים שונים.
לא ניתן לצפות לאיזו מסקנה יוסי יגיע כאשר יעבור לשלב הפוסט קונבנציונלי ביחס לאמונתו או חוסר אמונתו בבורא לעולם אבל מה שמאפיין את השלב הפוסט קונבנציונלי הוא שהמחשבה חופשית. האדם מקשיב לעצמו באמת ובמנותק מקולות ששמע בילדות, במנותק מתנועות נפשיות של האגו ובמנותק ממה יחשבו עליו.
מאחר והשלב הפוסט קונבנציונלי מאופיין בחשיבה חופשית גם אם יוסי יגיע למסקנה שיש בורא לעולם, זה לא אומר שהוא בהכרח יגדל פאות, ילבש בגדים שחורים ויעבור לגור בבני ברק. אנשים שעושים שינוי כזה בדרך כלל (לא תמיד!) נמצאים בשלב הקונבנציונלי כי בשלב זה מקבלים פרדיגמות במלואן עם פחות בקרה ומחשבה עצמאית. הם למעשה עוברים מפרדיגמה לפרדיגמה.
מאמר מומלץ: 7 נזקים של הדחקה רגשית
ייתכן כמובן שיוסי יגיע למסקנה שאין בורא לעולם. התוכן של החשיבה הוא לא המאפיין של השלב הפוסט קונבנציונלי אלא האופן שבו האדם חושב על דברים, בצורה חופשית מהגדרות נוקשות לדברים.
אני חושב שאפשר לעשות שינוי בחשיבה ממש ברגע אחד. בעקבות קריאת המאמר הזה למשל. אבל את התהליך של מעבר לשלב הפוסט קונבנציונלי כנראה קורה בהדרגה והקשבה פנימה ועם הרבה מוכנות לשים את האגו בצד, הרבה סבלנות ורצון עז להבין לעומק מה באמת אנחנו מאמינים, חושבים ורוצים.
אני חושב שזה חשוב לעשות את סוג העבודה הזה כי רק ככה נוכל לראות אחד את השני מבעד לדעות פוליטיות, מגדר, מוצא אתני, מקצוע, מצב כלכלי וכל דבר אחר. פשוט כשנראה אדם נראה אדם. כמובן שזה לא אומר שאנחנו מתעלמים משאר הנתונים אבל השווי של אותו אדם הוא מהיותו אדם ולא מהיותו שייך לפרדיגמה זו או אחרת.
כך נוכל להגיע לאחדות עם הסובבים אותנו ולשפר את העולם הזה ביחד. אני מקווה שעברתם תהליך איתי במהלך קריאת המאמר הזה ואני מאחל לכולנו חיים של בחירות חופשיות ממקום טהור ונקי מפרדיגמות. ממקום של אמת פנימית עמוקה.
בלימודי NLP אנחנו שמים דגש רב על פיתוח גמישות מחשבתית- ללמוד איך לצאת מדפוסי חשיבה ישנים ולאמץ חשיבה חופשית יותר נטולת חסמים. למעשה זו אחת המיומנויות החשובות ביותר המאפשרות תהליכי שינוי משמעותיים בחייהם של התלמידים שלנו.
קבלו מדריך דיגיטלי ללא עלות: איך לחזק את הביטחון העצמי שלך ולחיות באותנטיות והנאה כל יום מחדש בעזרת טכניקות NLP פשוטות וקלות ליישום.
מחבר המאמר - עומר לוין
מנחה ברמת מאסטר וטריינר ב- NLP. אחראי הסמכות, מנהל מערך המנטורים ומרצה במכללה. מרצה בתוצאות בקהילה וב- NLP על הבר. כמו כן עומר מאמן מרצים, דוברים ומנהלים בדיבור מול קהל.
עומר, מאוד מעניין. שאלה: האם היציאה מאזור הנוחות, כמו בכל שינוי, היא הבסיס להתפתחות האישית והמעבר לפוסט אינדיבידואליזם?